מוחמד עבד אלראדר ושות בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי - מדינת ישראל ואח'

פסק דין

זהו גלגולה השני של עתירה שעניינה מכרז שפרסם משיב 1 בשנת 2009 במטרה לשכור מבנה אשר ישמש כסניפו בשפרעם.

וועדת המכרזים בחרה בהצעתם של משיבים 3 ו-4 (להלן "הזוכה"), והודעה על כך נמסרה לעותרת ביום 24.3.10. ביום 10.5.10, הגישה העותרת עתירה מנהלית לבית משפט זה (עת"מ 18908-05-10), ובה טענה כי החלטת וועדת המכרזים נתקבלה שלא כדין מאחר שהזוכה לא הציעה מבנה קיים וכן משום שהזוכה לא גילתה לוועדת המכרזים כי אין בידיה היתר לשימוש בנכס כמשרדים. במהלך הדיון בעתירה, שהתקיים ביום 13.7.10, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה תבוטל החלטת וועדת המכרזים ויתקיים בה דיון מחדש שיתמקד, בין השאר, בטענות שהועלו בעתירה. במסגרת ההסכמות הובהר כי וועדת המכרזים מוסמכת לקבל כל החלטה. להסכמה זו ניתן על ידי בית המשפט (כב' השופט י' נועם) תוקף של פסק דין.

בעקבות ההסכמה, התנהל דיון מחודש בוועדת המכרזים. בפני הוועדה הונחו חוות דעת מקצועיות לפיהן סביר להניח שהזוכה תוכל לשנות את ייעוד הנכס מתעשייה ומסחר למשרדים משום שהמדובר בשימוש התואם את הוראות התב"ע. וועדת המכרזים שבה ובחרה בהצעת הזוכה לאחר שאימצה את חוות הדעת הנ"ל, והגיעה למסקנה כי המדובר ב"מבנה קיים" כמשמעותו של מונח זה במכרז, במיוחד בשים לב לעובדה שלא מצאה שוני ניכר בין מצבו של הנכס שהציעה הזוכה (שלד) לבין מצבו של הנכס שהציעה העותרת.

ביום 5.8.10 הודיעה הוועדה לעותרת את החלטתה וביום 10.8.10 נחתם הסכם התקשרות בין הזוכה לבין המשיב 1. ביום 16.8.10 פנתה העותרת לוועדת המכרזים ודרשה לקבל לידיה העתק של החלטת הוועדה. ביום 19.8.10 קיבלה העותרת עותק של פרוטוקול הדיון וההחלטה. ביום 7.9.10 הוגשה העתירה שלפני.

הפעם מתמקדת העתירה בטענה לפיה במועד קבלת ההחלטה, לא היה בידי הזוכה היתר מתאים ולפיכך לא עמדה הזוכה בתנאי הסף של המכרז. עוד נטען כי הזוכה לא גילתה לוועדה כי אין בידיה היתר כנדרש.

את הטענה השנייה יש להסיר מייד מהפרק, שכן להצעתה צירפה הזוכה את היתר הבניה שהיה בידיה, היינו, היתר לתעשייה ולמלאכה, ולפיכך לא העלימה מוועדת המכרזים דבר. יתרה מכך, לו היה ממש בטענה זו, לא היה מקום לשוב ולדון בסוגית היתר הבניה כפי שהוסכם עליו בין הצדדים בגלגולה הראשון של העתירה, שהרי אם נכון היה הדבר שהזוכה העלימה פרט מהותי מן הוועדה, לא ניתן היה לרפא פגם זה באמצעות דיון מחודש.

אשר להיתר הבניה: סעיף א' 3 למכרז קובע כי ההצעה צריכה להתייחס למבנה קיים אשר ניתן להתאימו תוך 6 חודשים. המדובר בדרישה המצויה בפרק "דרישות המכרז" ולא בפרק "תנאי הסף". לעומת זאת, בסעיף ב' 10 מופיעה הדרישה לפיה על המציע לצרף להצעתו אישור על זכויותיו בנכס וכן אישורים תקפים מהרשות המוניציפאלית המתאימה לשימוש הדיור ולייעודו. כאמור לעיל, הזוכה צרפה את האישורים הנדרשים. עוד יש להוסיף כי בסעיף א' 13(2) נאמר כי "אם עבודות ההתאמה תחייבנה את המציע בהיתר בניה או שינויים עליו להודיע על כך למוסד". הנה כי כן, תנאי במכרז (להבדיל מתנאי סף) הוא שהמציע יודיע על הצורך בהיתר בניה. מכאן שקריאה סבירה של מסמכי המכרז מובילה למסקנה כי היתר הבניה יכול ויינתן לאחר הזכייה ובלבד שהערכה מקצועית של הוועדה היא שניתן להשיג את ההיתר בפרק הזמן שנקבע במכרז. משצרפה הזוכה את ההיתר שהיה בידיה, הרי שהמידע הרלוונטי עמד לרשות הוועדה.

במסגרת הדיון המחודש בוועדה, כפי שהוסכם עליו בעתירה הראשונה, אשר תכליתו הייתה לברר האם עומדת בפני הוועדה תשתית עובדתית מספקת המובילה למסקנה כי בידי הזוכה היתר המתאים לשימוש המוצע או שניתן להשיג היתר כזה בפרק זמן סביר שיאפשר לזוכה לעמוד בדרישות המכרז, הוצגו בפני הוועדה חוות דעת מקצועיות. חוות דעת אלה (נספח 24) הובילו למסקנה כי דרישת המכרז בדבר התאמת המבנה לשימוש כמשרדים בלוח זמנים של עד 6 חודשים, הינה דרישה סבירה ביותר. עוד יש לציין כי התב"ע הרלוונטי מאפשר שימוש בנכס לייעוד משרדים וועדת הערר המחוזית של מחוז הצפון, החליטה ביום 27.7.10, כי אין הזוכה נזקקת להליך של שימוש חורג שכן השימוש בנכס למשרדים עולה בקנה אחד עם התב"ע שבתוקף. ואכן ביום 11.10.10 קיבלה הזוכה לידיה היתר בניה. הנה כי כן, מסקנת וועדת המכרזים לפיה עמדה הזוכה בתנאים הנדרשים, הייתה מסקנה סבירה הן מלכתחילה והן בדיעבד.

דין העתירה להדחות, אפוא, לגופה.

על כל אלה יש להוסיף כי העתירה הוגשה בשיהוי אשר די בו כשלעצמו כדי לדחותה. פנייתה של העותרת לוועדה נעשתה רק כעבור 11 יום מיום ההודעה על ההחלטה ואילו העתירה הוגשה כעבור שבועיים ויותר לאחר שהעותרת קיבלה לידיה את פרוטוקול הדיון. המשיב 1 חתם על הסכם ההתקשרות עם הזוכה ביום 10.8.10, היינו 5 ימים לאחר שהודעה לעותרת החלטת הוועדה. בנסיבות אלה נראה בעיני כי די היה בכך כדי לדחות את העתירה, אולם כפי שפורט לעיל לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת וועדת המכרזים לגופה.

סוף דבר, העתירה נדחית.

העותרת תשלם למשיב 1 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ט חשון תשע"א, 27 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: